בספטמבר 2024 ילדתי בידיים מלאות את קיארה, אחות קטנה למלודי שהייתה אז בת רבע ל4. עבור מלודי, ילדה רגישה מאוד, השינוי המשפחתי הזה היה מאתגר, אחרי כמעט 4 שנים שכל תשומת הלב הופנתה אליה, היא הייתה צריכה ללמוד לחלוק את אמא ואבא. אם זה לא הספיק-  הלידה קרתה בסמיכות למעבר לגן עירייה. די מהר הגיעו המלחמות בבוקר והסירובים ללכת לגן, ואני אחרי לידה, עדיין פצועה, נפרדת ממנה מפתח הדלת, ועידן הסיע אל הגן. כשחזר, הוא שיתף שלו ולמלודי ישנה רוטינה חדשה וקבועה: נכנסים לרכב, שומעים שיר מוכר ואהוב, מחנים, ובריצה מהרכב עד הגן, מרימים את הידיים גבוה גבוה למעלה. אז למה דווקא את הפעולות האלו?  האזנה לשיר אהוב מגבירה בגוף דופמין (הורמון המוטיבציה) וסרוטונין (הורמון המצב רוח). ריצה לעומת זאת מגבירה את האנדורפינים שאחראים בגוף על תחושות כמו אופוריה והקלה, בעוד שתנוחות כוח (Power Poses) כמו הרמת ידיים לזמן מסוים, מגבירות שחרור של ההורמון הגברי, טסטוסטרון, שאחראי בין היתר על תחושת הביטחון העצמי. אז נכון, לפעמים רק הדברים האלו לא מספיקים כדי לחזק ביטחון עצמי של ילד, אבל מחקרים כבר הוכיחו ששחרור של ההורמונים האלו, או בשמם השני, הכימיקלים של הטבע, נותנים לנו בוסט כאילו הנפש שלנו אכלה בזה הרגע חטיף אנרגיה. עכשיו, עוד ילדים יוכלו להכיר כמו מלודי, את חמשת גיבורי העל שיש לכולנו בגוף: אנדורפין, אוקסיטוצין, דופמין, סרוטונין וגם טסטוסטרון.